<h1>שו"ת התשב"ץ ח"א סימן י"ז</h1>
<h2>דף יב.</h2>
תשובה שני חשבונות אלו אינן מכוונין, כי לפי חשבונך הראשון יהיה שיעור המקוה שבע מאות ושנים עשר טפחים וחצי בשיבור, ולפי חשבון האחרון יהיה שיעורו תשע מאות ושנים וחצי, ויש ביניהם מאה ותשעים טפחים, והיאך אפשר זה. והנה החשבון האחרון הוא המכוון ויפה כיוונת בשיעורו. ובחשבון הראשון לא דקדקת יפה, וטעית בו שתי טעויות. האחת, שמדדת (גובה) [רוחב] המקוה ששה טפחים וחצי, והם שמונה וחצי כמו שמדדת בחשבון האחרון. והשניה, שמאה ושישים טפחים שעולה שיבור המדרגות הוספת אותם על החשבון של חמש מאות חמישים ושנים וחצי, ואיך תוסיף מקום עובי המדרגות שאין בו מים עם שאר המקוה שיש בו מים, והיה לך לגרוע ולא להוסיף. והחשבון המדוקדק לפי דרך חשבון הראשון הוא שתעלה שיבור המקוה מלבד מקום המדרגות, שהוא עשרה על שמונה וחצי בגובה שמונה וחצי, ויעלה שבע מאות עשרים ושנים טפחים וחצי, עוד תעלה מקום שיבור המדרגות שהוא ארבעה טפחים על עשרה בגובה שמונה וחצי ויעלה שלוש מאות וארבעים, תסיר מהם מאה ושישים מקום עובי המדרגות ישארו מאה ושמונים, תוסיפם על שבע מאות עשרים ושנים וחצי יהיו תשע מאות ושנים וחצי, והוא מכוון עם חשבון האחרון. וכשתדקדק בחשבון תמצא, שכשיהיו המים גבוהים במקוה ששה טפחים ושני גודלים יהיה עולה בשיבור תרס"ב טפח ושני גודלין, שהוא קרוב לשיעור מקוה שהוא שש מאות ארבעים ושמונה בשיבור כמו שכתבת. אלא שיש לעיין בזה אם יש בו קירוב, לפי שאתה כתבת שהמקוה גובהו שמונה וחצי אין בו אלא ארבע מדרגות ובכל אחת שני טפחים, אותו חצי טפח היכן הוא, אם הוא במדרגה התחתונה ויהיה בה שני טפחים וחצי, אם כן יהיה שיעור ארבעים סאה יותר מששה טפחים ושני גודלין, ואם הוא ממדרגה העליונה לא נצטרך להוסיף כלום על השיעור שהזכרתי. ושמא הוא נבלע אותו חצי טפח בכל המדרגות זעיר שם זעיר שם, ויהיה בכל אחד שני טפחים וחצי גודל, או הוא על שפת המקוה. בזה לא יכולתי לכוין כלום מתוך כתבך.
וכתבתי לך זה, לפי שכשיהיו המים על זה השיעור אינו צריך למלאותו בהמשכה, דתנן במסכת מקואות [פ"ו מ"ח] מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב, כיצד וכו' היו בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה. ובודאי אפילו נתן יותר מארבעים סאה מים שאובין בעליון כשר, שהרי התחתון אין בו כלום, וכיון שאין בו כלום צריך שיתן בעליון יותר מארבעים סאה להכשיר שניהם, שהרי אי אפשר לצמצם שלא יתן כי אם ארבעים סאה מכוונות. ולמדנו שכל מקוה שיש בו ארבעים סאה שוב אינו נפסל ברביית המים שאובין. וכן פירש ר' שמשון ז"ל, וגם הרמב"ם ז"ל כתב בפרק ד' מהלכות מקואות [ה"ו] מקוה שיש בו ארבעים סאה מים שאינן שאובין ושאב בכד ושפך כל היום כולו בתוכו הרי זה כשר, וכן דעת כל הראשונים ז"ל והאחרונים ז"ל. ולא הצריכו המשכה אלא במקוה חסר שאין בו ארבעים סאה, בההוא הוא דבעינן רבייה והמשכה, דקיימא לן כר' אליעזר בן יעקב דאמר בפרק קמא דתמורה [י"ב ע"א] מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה ופותקן למקוה והם טהורים, שהשאיבה מטהרת ברבייה והמשכה. ואף על פי שיש מהפוסקים ז"ל שאומרים דשאובה כולה מטהרת בהמשכה, מדאמרינן התם כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכוה כשרה, ומדלא יהיב שיעורא שמע מינה דאפילו שאובה כולה כשרה בהמשכה, אין הסכמת האחרונים ז"ל כן, דקיימא לן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי. וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר [מקואות פ"ד ה"ט] שתי הדעות, וכתב שמעולם לא ראה מי שעשה מעשה בדבר להקל. ויש מפרשים שאין דברי רב דימי חולקין על ר' אליעזר בן יעקב, ודקאמר שאובה שהמשיכוה כולה טהורה מיירי בשבאו עליהם ארבעים סאה מי גשמים, וכיון דהמשיכוה אינם פוסלים המקוה הכשר שירדו עליהן, ואם לא המשיכוה אפילו ירדו עליהם ארבעים סאה מי גשמים היו פוסלין אותו אפילו בשלושה לוגין. ופירוש זה כתוב בסמ"ג.
